ה קד מה
 מבן המחבר חדושי אהבת איתן על שתא סדרי משנה
, ברוך השם אשר שם חלקי מיושבי ביהמ"ד מארי מתניתא להיות שונה משניות עם מפרשיו אשר יחנו מסביב לאוהל העדות, כמאמרם ז"ל ב"מ ל"ג: לעולם הוי ר"ן למשנה יותר מן הגמרא, ואמרו ז"ל עירובין נ"ד מאי דכתיב רוכבי אתונות צהורות וכו', עד והלכי, אילו בעלי מקרא, על דרך, אילו בעלי משנה, שיהו אילו בעלי תלמוד שכל שיחתן ד"ת כו' ע"ש
. נלפענ"ד פירושו דכתיב והלכי חסר ו', ע"ע האורח שנקרא הלך, שמואל ב' י"ב, פי' כמו שהאורח לא ידע מאומה מכל אשר בבית, כי אם דלהם אשר הוא אוכל, כן בעלי מקרא לא ידעו מאומה, כי יש דברים שהמקרא מתנגד להלכה, כמו: לא תבשל גדי בחלב אמו, וכמו ולפני עור לא תתן מכשול, והרבה כמוהם, כי לא יבינו רק פשט הכתוב, אבל העוסקים במשנה עליהם נאמר על דרך פי' כי תלמודם הוא דרך לבוא ממנה אל הגמרא שהוא עיקר בביאורי הכתובים, ואמרו על דרך להפליג בין בעלי מקרא לבעלי משנה, ע"כ הפסיק בתיבת 'על' ולא אמר הלכי דרך. 'שיחו' אילו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה, פי' אפילו דברי אגדה שנמצא בו, וכן סיפורי מעשים כמו הני עובדא דרבה בב"ח פ"ו דב"ב, וכדומה הרבה שהם רק שיחת חולין, דע לך כי כל שיחתם ד"ת, ואמרו במדרש ב"ר פ"ו סי"ג בסופו בזה"ל: ויתן לך האלקים מטל השמים זה מקרא, ומשמני הארץ זו משנה, ורוב דגן זה תלמוד, ותירוש זו אגדה, פי' כי המקרא הוא דבר השוה לכל נפש, אין עליו שום ערעור וטענה, הכל מאמינים בו כי היותו מפי ה', והכל מבינים ונהנים ממנו, כמו הטל שהכל שמחים בו, גם עוברי דרכים, ולא נעצר מעולם, כדאיתא בפ"ק דתענית ג' דאפי' בימי אליהו לא נעצר כמו כן מקרא, גם עוברי דרך בתורה מודים בו, והוא היה ויהיה מעולם ועד עולם, משא"כ המשנה כי מולדת חכמינו ז"ל, וזו היתה טענת קרח על משה רבינו ע"ה, כידוע, ע"כ נקרא משמני ארץ, כי היא מולדת ילודי אשה אשר מעפר יסודם, אבל היא היא אשר תוציא צמחה מגן ה', וכן לא תחסר כל בה, כל הדבר הקשה, כל תעלומות סתרי תורה שבכתב היא מבארת באר היטב לדורשים כמין חומר, שמן חלקה, ומאכלה בריאה. כל מגד תבואות שמש, כל נטעי נעמנים, כל ראשי בשמים בה יציצו ויפריחו פרי קדש הלולים, אבל גם המה לא יעשו פרי בלתי אם יעבוד האדם את האדמה, רב אוכל ניר רשים, ואם אדם אין לפתח ולשדד אדמתו מה הנאה יש במשמני הארץ, כי כל טוב משמני הארץ הוא רק שהם יחנו זרע לזורע ולהם לאוכל, רוב דגן אשר בהם יחיה האדם, הן דנה ההוראה והמעשה, לזאת המשנה אומרת לא ב' הוא, רק בהתלמוד כמאמרם ז"ל: על הטורים הלכה מזון משנתם שנקראים מבלי עולם, ע"ב אמר 'ורוב דגן' זה תלמוד ותירוש זו אגדה כו', עיין ב"מ ל"ג: אחיכם אילו בעלי מקרא, שונאיכם אילו בעלי משנה כו' עי"ש בפירש"י שכתב מטעם הנ"ל ע"ש
. והנה אמרו ז"ל כתובות ק"ד בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר: רבש"ע גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך וכו', והקשו תוס' על זה ד"ה צנון דאמרינן שם דלא פסק משולחנו צגון וחזרת, והלא לא נהנה מעולם הזה, ותירצו שאוכלי שולחנו היו רבים כו' ע"ש, אבל המאמר עודנו מוקשה מהו זה שאמר גלוי וידוע לפניך וכו', וכי אפשר שתהי' דבר זה בהסתר שלא ידעו מזה שום אדם, הלא בני ביתו ודאי ידעו מזה שהוא משנה עצמו, עיין ספר נשמת חי' ביאור על חטא שמיישב את כל הווידוי על חטא שתהי' מיושב בכולם תיבות שחטאנו לפניך ע"ש, עוד קשה מה שייך הנאה באצבעות שהוא רק בהיך, או במעיים, או בגרון, אבל לא באצבעות, ע"כ נלפענ"ד עפ"י הגמ' גיטין ס' דברים שנאמרים בע"פ אי אתה רשאי לאומרן בכתב כו' ע"ש, א"כ איך עשה דבינו הקדוש אשר לא כדת של תורה לכתוב תורה שבע"פ, עיין אריכות ע"ז להגאון חיד"א ז"ל בביאורו על עין יעקב שילהי פ"ב דב"מ דמסיק שההיתר היה רק על משניות, ונשאר האיסור בתקפו על שארי ד"ת, כי היכא דלא תקשי מסוגיא דתמורה ד' י"ב כותבי הלכות כשורפי תורה, והלומד מהם אינו נוטל שכר כו' ע"ש דמייתי הך דגיטין הנ"ל, ומסיק דשרי משום עת לעשות לה הפרו תורתך, וזה הי' דעת רבי, כי בימיו נתמעטו הלבבות מריבוי הצרות, והי' התורה משתכחת מישראל, 